"כמעשה טקסי, הציור של בלאי מתחיל משרבוט אינטואיטיבי של קווים. בהדרגה עולות ומתגלות דמויות ומתחילות להיווצר מערכות יחסים ביניהן, חלקן אלימות, חלקן מפויסות ואחרות מפצירות. בלאי עוסקת בדמויות מנודות, הנלחמות על חייהן ומבקשות גאולה. נושאי הציורים נוגעים לסביבתה הקרובה ולמערכות היחסים בתוך המשפחה הגרעינית, החברתית והתרבותית. ניתן לזהות בעבודות עומק תרבותי בלתי מודע. הדמויות המצוירות כמו לוחשות לנו את סיפוריהן, והסיפורים נעים בזמן, מחברים אירועים מזמן עבר עם חזיונות ועם תשוקות לעתיד. את הדימויים ואת הסיפורים אמנם היא שואבת מחייה, אך העולם הנוצר בציורים משווה לאירועים נופך מיתי אוניברסלי, איכות שניתן לזהותה גם בצבעוניות ובעיצוב הדמויות".